יש רגע שבו אתה מתחיל להבחין: הכל מחובר. אדם אחד לא הגיע לעבודה — ועשרות אחרים פועלים אחרת. מישהו איחר — ולב של אחר רעד. מישהו חייך — והחיוך הפך יום קודר לקצת מואר יותר. פאת הקשר — זו לא לוגיקה, לא "אם אז". זו תחושה — שהכל מחובר. אנשים, אירועים, רוח, קולות, ריחות, ערים ואפילו מחשבות. לפעמים אתה מרגיש אותה — לא בעיניים ולא בידיים. היא יכולה להופיע לידך — כנוכחות קלה מאחורי הכתף או ליד הראש, לפעמים כמו חוט בלתי נראה הנמשך מצד אחד ומחבר אותך לאחר. הפאה הזו נפתחת מתוך השקט. אם נהיה בפנים קצת שקט יותר — תוכל להרגיש היכן עובר הקשר הדק הזה. היא לא מבקשת תשומת לב — היא פשוט קיימת.