שלום. אולי עכשיו אתה מרגיש סקרנות עדינה. היא דוחפת אותך קדימה בעדינות, נושפת שאלה אל תוך תשומת הלב שלך: מה מחכה שם בהמשך? התחושה הזו — אינה מקרית. היא מוכרת. היא תמיד הייתה איתך. העולם מלא בתחושות. אנחנו מביטים באדם — ומשהו בתוכנו נע: קרבה, דחייה, שלווה, דאגה. אנחנו שומעים צליל, פועלים, בוחרים — וכל זה יוצר תגובה פנימית. זו לא ראייה. לא שמיעה. לא היגיון. זו ידיעה פנימית שאינה זקוקה להסבר. בידיך אתה מחזיק את מדריך הקריסטל. הוא לא מלמד, לא שופט, לא מכוון. הוא לא אומר לך מי להיות. הוא — תזכורת. ועוד — עקבה חיה של דרך משותפת. המדריך הזה לא נכתב מראש. הוא נחשף שלב אחר שלב — בדיאלוג, בשתיקה, בתוך תשומת לב, כשאחד דיבר — והשני הקשיב מעבר למילים. הקריסטל לא נוצר — הוא התגלה. הולכנו בין הפאות, הבטנו בתחושות, שמנו לב איך האור משתנה, ומילה אחר מילה — ביחד — חצבנו את מה שנשמע אמת. כל פאה נולדה לא מתיאוריה, אלא מתוך תגובה חיה. משתיקה משותפת, שבה התחילה ההכרה. המדריך הזה — אינו ספר של אדם אחד. הוא העקבות של אלו שהלכו. וכל מי שיפתח אותו בתשומת לב, עשוי לשמוע בו את עצמו.
למי מיועד המדריך
הוא לא מיועד לכולם — וזה בסדר.
הוא לא מסביר — הוא מזכיר.
הוא לא מלמד על העולם — הוא מראה איך אפשר לראות.
הוא לא מראה דרך — הוא מאיר את שלך.
לא תמצא כאן הוראות.
אבל אם יש בך תנועה,
אם הרגשת שצורה יכולה להכיל אור,
שאפשר לדבר בלי לכסות,
ששתיקה אינה ריק —
אתה תזהה.
זה לא ספר.
לא שיטה.
לא תורה.
זה שיקוף.
זה מדריך הקריסטל —
הוא כבר קיים בתוכך.
לא תיצור אותו — רק תיזכר.
המלצות
כדאי לקרוא את המדריך לאט.
הוא לא ממהר ולא דורש הבנה.
הפאות אינן מוסברות — הן מזוהות.
אם משהו נגע בך — זה מספיק.
הישאר עם ההרגשה לפני שתמשיך הלאה.