זיכרון הוא לא רק מאגר של העבר. זהו פאה חיה שבה נחרטים המפגשים שלך עם העולם. הרגשת משהו, חווית, למדת — והותיר חותם. בכל ביטוי של צורה — בין אם זה גוף, רוח או פרפר — אפשר לראות את הזיכרון. הוא זה שנותן לצורה את הקווים. הצורה הופכת למוכרת — כי כבר פגשת בה איפשהו. הזיכרון אינו ניטרלי. הוא נותן לצורה את הפרשנות. האופן שבו אתה זוכר — משפיע על איך שאתה רואה עכשיו. לפעמים הזיכרון מפריע. לפעמים — מציל. הוא יכול לערפל, והוא יכול — להאיר את הדרך. אתה יכול לפגוש בו. להתבונן בו — ולבחור אילו חותמים להחזיק. הזיכרון אינו קבוע. אתה יכול לנקות אותו, להחיות אותו, להכיר בו מחדש. זו הפאה השנייה של הקריסטל. והיא — לא על מה שהיה. אלא על מה שנשאר.