לאחר השקט, לאחר הכוונה, לאחר הצורה — מגיעה הפעולה. פעולה — אינה רק מעשה. זה הרגע שבו הפנימי הופך לחיצוני. אתה הולך בחדר, מרים כוס, אומר מילה. כל אלה — פעולות. אך פאת הפעולה — עמוקה יותר. היא נשמעת כאשר אתה עושה משהו בהרמוניה עם הזרם הפנימי. לא מתוך חיפזון, לא מהרגל, אלא מהתחושה שהרגע — הוא כן. נסה לתפוס את המצב הזה. זכור רגע שבו עשית משהו בדיוק, בזמן, ללא היסוס. היד נמשכה מעצמה. המילה נולדה מעצמה. פשוט עשית — וזה היה נכון. זה לא אומר שחשבת על כל פרט. זה אומר — שהיית בזרם. שהיית מחובר. פאת הפעולה נפתחת כאשר השקט והכוונה מתאחדים. אינך ממהר. אינך מהסס. אתה פשוט יודע — ופועל. עכשיו, לאחר שקראת זאת, עשה משהו קטן. באיטיות. במודעות. יישר את הגב. סובב את הראש. נשום עמוק. ושים לב: לא לתנועה עצמה, אלא למה שקודם לה — הדחף. האימפולס. הוא — תחילת הפעולה. כאשר אתה פועל מנקודה זו — הפעולה לא מביאה עייפות. היא לא דורשת מאמץ. היא לא זקוקה להצדקה. היא מהדהדת. היא הופכת לביטוי של הקריסטל. הפעולה — היא הפאה הרביעית. בה — ההזדמנות שלך לגעת בעולם כך, שבכל תנועה תישמע: אני כאן. אני חי. אני בזרם. תחושת הפאה נסה לחוש אותה כאזור מעט לפניך. בתוכה — מתח קל, כמו לפני התחלה. היד כבר מוכנה, הרגל כבר נמשכה קדימה. הפאה הזו נפתחת כשאתה לא חושב — אלא פשוט מתחיל.